דף הבית למעלה מערכת הפורומים גלרייה כתוב אלינו מפת האתר חיפוש English

  מגדלי הפינקים

גידול ציפורים מאמרים רפואיים ספרים וכתבי עת מהגיגיו של ד"ר אבבטה יסודות הגנטיקה בגולדנים הצילו את הגולדיאן - חלק א הצילו את הגולדיאן - חלק ב הטיפול והריבוי בפינק המצויר קורדון בלו כחול כיפה הריבוי של הקורדון-בלו כיפה כחולה מחזור הגידול בפינקים מזון חי מאת זיגי

הריבוי של הקורדון-בלו כיפה כחולה

 


 

 

הריבוי של הקורדון-בלו כיפה כחולה

נכתב ע"י קרי מקויי

תורגם ע"י Zigi

 פרק   I

הריבוי של הקורדון בלו כיפה כחולה

 פרק II   

האכלת יד של הקורדון בלו כיפה כחולה

 פרק III   

המשך הריבוי של הקורדון בלו כיפה כחולה

 

חלק I – הריבוי של הקורדון בלו כיפה כחולה

 השגתי את הוואקסביל הראשון שלי ממש בצירוף מקרים, בחור אדיב נתן לי אותו. לא היה לי שום ניסיון עם משפחת הוואקסיביל; רוב הניסיון שלי נרכש מהפינקים האוסטרלים. לקחתי את הזכר של הקורדון בלו כיפה כחולה הביתה, הסרתי את האבק מהספרים שלי והתחלתי לחפש אחר כל אינפורמציה שיכולתי למצוא על הברנש הקטן והיפיפה. אם לא הייתי הלומה משירתו הנפלאה והמראה המהמם, הייתי מוכרת אותו וכך הייתי מפספסת את הניסיון המתגמל באחזקת הוואקסביל.

שמעתי את כל הסיפורים.וואקסביל הם קשים לריבוי, זקוקים לפרטיות , המון מקום להסתתר בו, המון מזון חי, והכי חשוב היא המוכנות לכישלון בגידול מוצלח של גוזלים.

תחילה פניתי לחנות אומנות ולמלאכת יד המקומית והעמסתי קיסוס מלאכותי, עלי צמחים, מקלות וכדומה. הכנתי כלוב שמידותיו בערך 90 ס"מ אורך, 60 ס"מ עומק ו60 ס"מ גובה ושמתי בו הרבה קיסוס וכדומה באזור הצדדים, מאחור והחזית. היה לי המון עצי פיקוס בחדר הגידול, שהצבתי אותם בצד אחד לאורך צידי הכלוב כך שנוצר פרטיות מוחלטת והמון מקום מסתור.

מקלות עמידה מוקמו פה ושם בכלוב. גיליתי שהמקום האהוב ביותר לשינה היה המקל הגבוה ביותר, שמוסתר בענפי הפיקוס. לקן הקדשתי אפילו יותר מחשבה ותכנון. הספרים לא אמרו לי איזה סוג של קן, בשבי, יהיה מקובל על הקורדון בלו כיפה כחולה.התפשרתי על קן נצרים קלוע דמוי חרוט עם חור בחזית.מילאתי אותו בעשבי ברמודה ובנוצות מכרית.השארתי כמות גדולה של חומר קינון נוסף בקרקעית הכלוב.

עכשיו משהכנתי את הכלוב הייתי חייבת לאתר נקבה לזכר שלי. כחודש מאוחר יותר השגתי נקבה יפיפייה. לאחר תקופת בידוד היא שוחררה לתוך הכלוב יחד עם הזכר.לא לקח להם הרבה זמן. הוא החל להציג עצמו בפניה תוך מספר שעות, כשהוא נושא המון נוצות, שר ורוקד בשבילה. מעולם לא ראיתי את הזיווג אבל תוך ימים הם היו עסוקים בהתאמת הקן בהתאם להעדפתם.

הספרים תמיד קבעו שלעולם אסור להטריד את אתר הקינון של הקורדון בלו. לא הייתי מורגלת באזהרה שכזו. אחרי הכול, יכולתי להוציא גוזלים של זברה, פני-ינשוף פרסון וגראס פינק מהקנים ללא שום בעיה. איך אני אמור להשגיח על הגוזלים, לטבע אותם ,או אפילו לראות שההורים מאכילים אותם? אבל אני שמעתי את האזהרה. כשהבחנתי בכך שהנקבה מבלה מזמנה בקן החלטתי לפעול. טיפסתי על כיסא המוסתר בסמוך לעץ הפיקוס ורכנתי קדימה מעל הכלוב. היו מונחות שם 6 ביצים!

הייתי מאושרת מעונג! יש ביצים! בסמוך לכיבוי האורות גיליתי בעיה. הזוג עזב את הקן והלן לישון במקום הרגיל שלהם בין ענפי הפיקוס. מיותר לומר, שלא ישנתי טוב באותו הלילה.מדוע הם לא דגרו? הביצים צריכים להיות מודגרות.

בבוקר הבא הארכתי את הכבל המאריך כך שהאור מעל הכלוב יישאר 24 שעות. בלילה הבא בדקתי את זה, וזה עבד כקסם, כך שהאור נשאר דלוק.

כך שעכשיו היו לי ביצים, אבל כיצד אני אמורה להתגבר על הכישלון העתידי של השלכת הגוזלים או נטישת הגוזלים בסמוך לבקיעה ? קראתי מחדש את כל הספרות שיכולתי למצוא והקשר ההדדי שיכולתי למצוא היה להאכיל המון מזון חי!

כך שבהדרגה המינון של תולעי הקמח החל לעלות. בהתחלה זה היה 2 תולעים לכל אחד על בסיס יומי. בסמוך לבניית הקן והטלת הביצים הגברתי את כמות תולעי הקמח בערך ל 6 תולעי קמח לכל אחד על בסיס יומי. מי שמכיר את הוואקסביל, הם טורפים אותם תוך שניות, ומסתכלים עליך כשהם מצפים לעוד.

תמיד סיפקתי להם מזון ביצים עם זרעים מונבטים, פירורים של ביצה קשה וקליפות שלה בכל בוקר. עם הזמן שניהם למדו ליהנות מזה. אבל תולעי הקמח היו המפתח האמיתי להצלחה. חדר הציפורים היה בתוך הבית, כך שלא התכוונתי לתת להם טרמיטים, למרות שקראתי שהם היו מקור מזון מצוין. מגוון מזון החי כאן בארה"ב היה מוגבל כך שהחלטתי לדבוק בתולעי הקמח. אני הצעתי להם מזון חרקים מיובשים אבל הם אפילו לא נגעו בו. לומדים מניסיון ,נכון ?

תקופת הדגירה נמשכה כ 13 יום. בסמוך לזמן הבקיעה כמות תולעי הקמח שספקתי הגיעה ל 12 לכל אחד מהם. לא היה סימן לשלשול וכדומה, מה שאתה מצפה מלתת כ"כ הרבה מזון חי. הם טרפו כל אחד ואחד מתולעי הקמח ועדיין חיכו לעוד. מיותר לומר שהזמנתי עוד תולעי קמח. המון תולעי קמח.

הגוזלים בקעו, בקצב של גוזל ליום. שוב, בדקתי את זה רק באמצעות טיפוס על הכיסא שלי שהיה מוסתר מאחרי עץ הפיקוס. עד הזמן שכולם בקעו ההורים טרפו כ 60 תולעי קמח ליום. מעולם לא השארתי את הקערה שלהם ריקה. סיפקתי להם מזון ביצים 3 פעמים ביום. הייתי עדה לכך שהם אכלו אותו, אבל אם הם הזינו אותו לגוזלים איני יודעת.

בקעו לי כל 6 הביצים. למרות שנתקלתי בבעיה אחרת, לאחר שהגוזלים בקעו. ההורים זרקו החוצה את הגוזלים הצעירים ביותר אך שמרו על הבוגרים יותר, שהיו קולניים יותר בתחינה לאוכל. החזרתי את הגוזלים לקן (בחופזה) והם החזיקו אותם למשך יום בערך עד שהשליכו אותם מתים.

עד היום השמיני ההורים צרכו בסביבות 150 תולעי קמח ביום! הייתי המומה מקצב הצריכה שלהם, אבל המשכתי לשמור על הקערה שלהם מלאה. הקן זז מפעם לפעם ויכולתי לשמוע את הקולות החלשים של הצעירים מתחננים לאוכל. ההורים היו מתמידים. אחד תמיד היה בקן כשהאחר היה אוכל, מתרחץ, או פשוט ישן מתשישות. עד הזמן הזה החזרתי את האור מעל הכלוב לתאורה הנורמאלית, משמע שהוא כבה בלילה כמו לכל השאר. הזוג נשאר בקן מבלי בעיה.

זה לא היה עד היום ה 12 שחוויתי בעיות רציניות. שמתי לב שצריכת תולעי הקמח ע"י ההורים צנחה ביומיים האחרונים. הנחתי לעצמי שהם מאכילים ביותר מזון ביצים בנקודה זו כך שלא ייחסתי לזה חשיבות. זו הייתה טעות. ביום ה 12 מצאתי 2 גוזלים מתים בתחתית הכלוב. מובן מאליו שההורים לא האכילו את הגוזלים או לפחות לא את כולם.

בנקודה הזו החלטתי למשוך את הגוזלים. הסרתי את הקן של הגוזלים ומצאתי 3 חיים. הקטן ביותר היה קרוב מאוד למוות, מאוד רזה ולא מוזן. בנקודה זו הפכתי ל"אם הציפורים".


חלק II  - האכלת יד של הקורדון בלו כיפה כחולה

קראתי שרק זוג אחד מתוך 15 זוגות של בנגלזים יגדלו בהצלחה את הקורדון בלו. זה נכתב ע"י רוברט בלאק. לבנגלזים שלי לא היה שם ניסיון בגידול קורדון בלו, ואף אחד מהם לא גידל צאצאים בתקופה ההיא. אם לבנגלזים שלי היו צאצאים באותו הזמן אולי הייתי מעדיפה לנסות אותם כהורים מאמצים לגוזלים של הקורדון בלו. בזמן ההוא זו לא הייתה אופציה, כך שהחלטתי לקפוץ לתוך מעשה.

לקחתי קופסת פלסטיק במידה של בערך 30 ס"מ אורך ורוחב של 15 ס"מ. הנחתי רפידת חימום בתוך המיכל וכיוונתי אותו על נמוך. לקחתי קערת פלסטיק מהמטבח (בגודל של קערת סבון) והנחתי אותה במרכז קופסת הפלסטיק מעל רפידת החימום.הנחתי מטלית רחיצה בתוך הקערית עם מגבון-נייר מעל זה, והנחתי את הגוזלים בתוך קערה זו. שמתי את המכסה מעל זה בצורה רופפת ומשוחררת. אופציה נוספת היא לרכוש "אומנה" בחנות המחמד המקומית שלך, שיש לו מכסה מאוורר כך שניתן לסגור את המכסה בחוזקה.

המתקן שתיארתי עבד בצורה יוצאת מן הכלל בשבילי. הגוזלים שמרו על חום, וקיבלו הרבה אוויר, וצידי רפידת החימום שכיסתה את פנים מכל הפלסטיק שמרה על אווירה חשוכה ונעימה, בדיוק כמו בקן ציפורים.

הגוזלים בשלב זה היו בגיל של 12 ו 10 יום בערך. היה לי סיכוי הרבה יותר טוב להחזיק אותם בחיים בצורה הזו. גוזלים שאך בקעו או בימיהם הראשונים קשה הרבה יותר להחזיק בחיים.יש להם נטייה לפלוט החוצה את המזון ולהיחנק למוות. למדתי את זה בדרך הקשה, בכמה הזדמנויות שיצא לי לעשות האכלת יד לכמה ידידים של גוזלי גולדיאן פינק. היו לי הצלחות מעטות עם גוזלים שאך בקעו.

תמיד שמרתי על פורמולה של האכלת יד בהישג יד למקרה חירום, כך שהייתי מוכן להאכלת הגוזלים.לקחתי כוסית ושמתי בה אולי רבע כפית של אבקת הפורמולה. הוספתי כמות כפולה מזה של מי ברז חמים וזרזיף של אורנאלייט (הערת המתרגם: תוסף אלקטרוליטים, מינרלים וויטמינים) בכדי להילחם בשלשול. ערבבתי את הפורמולה כך שלא הייתה בצקית אלה מאוד דלילה. השתמשתי בטפטפת עניים בחלוקת הפורמולה. מצאתי שהיא נוחה יותר לעבוד איתה מאשר צינורית האכלה שהייתה זמינה לי באותו הזמן.

כשרק התחלתי להאכיל גוזלים שלא היו מורגלים בהאכלת יד הם לא היו מתחננים מיד לאוכל. לקחתי כל אחד בתורו ונגעתי ברכות בצידי המקור עם טפטפת העניים. גירויי זה או מגע קל בעורף בד"כ יפתה אותם להתחנן לאוכל.

האכלתי כמויות קטנות של אוכל של פורמולה לתוך הפה שלהם והנחתי להם לבלוע את זה בעצמם. היו לי שיעורי הצלחה טובים יותר כך שהנחתי להם לבלוע את המזון בעצמם מאשר להזריק את האוכל הישר לתוך הזפק שלהם. המפתח כאן שיש לזכור אותו הוא להאכיל כמויות קטנות של אוכל, ולאפשר הפסקה בין האכלה להאכלה. הנח לגוזל לבלוע את המזון לחלוטין לפני שמאכילים אותם עוד. ומעל לכל, לעולם אל תאכיל בכוח גוזל שהפסיק לבקש אוכל.

כל גוזל הוזן בהצלחה וחזר לתור הבא שלו בהמתנה בקן. המשכתי תהליך זה בכל שעה לאורך כל היום. תוך שעות, הקטן שבחבורה כבר הראה סימנים של חזרה לחיים. בדיבור ברכות אליהם, תוך יום בערך הם יתחילו לקשר בין הקול שלך לאוכל ויתחננו לאוכל ביתר מרץ.

לאחר כל האכלה נגב בזהירות את שאריות האוכל שנשארו עליהם. אני משתמש במגבת נייר לחה בניגוב צידי המקור שלהם. חשוב מאוד לשמור על הגוזלים נקיים מהפורמולה של האכלת היד בכדי למנוע זיהום בקטריאלי. אני גם מחליף את מגבת הנייר שהגוזלים ישנים עליה לאחר כל האכלה.

טפטפת העניים נשטפת ביסודיות ונשמרת בכוס קטנה עם מים יחד עם מעט כלור בכדי למנוע אינפקציה. וודא שאתה שוטף טוב את הטפטפת לפני האכלה בכדי להסיר את הכלור שאולי נשאר על הטפטפת.

אני מאכילה אותם כמה פעמים בלילה במשך היומיים הראשונים. ברור שאני לא קמה בכל שעה, אבל מצאתי שהאכלה כמה פעמים בלילה מאוד עוזרת לגוזלים לצבור כוח.

תוך כמה ימים הגוזלים יראו אותך כ"אמא" או "אבא" שלהם לצורך העניין.שמרתי על הגוזלים בפינת האוכל על השולחן וכשהם שומעים את הקול שלי בכל מקום בבית יכולתי לשמוע ולראות אותם מציצים. מעין תחושה מגניבה שכזו.

הגוזלים התקדמו וגדלו. ברגע שהם עלו במשקל וגדלו הסרתי את הקערה שהם ישנו בתוכה וכיסיתי את רפידת החימום במגבת בכדי לאפשר להם יותר מקום לשוטט בו. השלב הבא החל כשהפינים של הנוצות החלו להיפתח. ברגע שהם היו מנוצים העברתי אותם לכלוב קטן עם קופסת קן ומנורת חימום מעל הקן. לא שמתי חומר קינון בתוך הקופסה בשלב זה, שוב השתמשתי במטלית רחבה ומגבת נייר בפנים להחלפה נוחה לאחר כל האכלה.

הרגע שהגוזלים פורחים מהקן , סיפקתי להם אוכל לכרסם בו. סיפקתי להם צלחת שטוחה של מים, קצת זרעים נבוטים ,קערה שטוחה עם זרעים ומזון ביצים טרי. מצאתי שהקורדון, אפילו שהאכילו אותו האכלת יד, משתוקק מאוד לנסות את יכולות התעופה שלו.

האכלה במשך כל התהליך הזה הפכה בהדרגה לפחותה יותר. בהתחלה זה היה בכל שעה, לאחר מכן כל שעה וחצי, לאט לאט עברתי למרווח של שעתיים, וכך הלאה.ההרכב של הפורמולה גם השתנה. מימית בהתחלה ולאט לאט פחות מים הוסף כך שהפורמולה הייתה כמו פודינג. בעבר הוספתי באופן יום יומי יוגורט לפורמולה וכמה פעמים ביום זרזיף של אבקת "ממלכת נוח" מצמחי VMA.

הגוזלים שהיו קרובים לפריחה מהקן היו סקרניים כשם שכל גוזל אחר היה נוהג.לומדים לנגוס באוכל בתחתית הכלוב וכדומה.שני גוזלים החלו לנסות לשיר והבנתי ששני גוזלים מתוך השלושה הם זכרים.בנקודה זו הזזתי את הכלוב שלהם לחדר הציפורים כך שהם יוכלו להיות בסביבה של הצלילים של ציפורים אחרות ,ולכן ילמדו את השפה "הראויה" של מינם.

אם עבדת עם גוזלים על בסיס קבוע , וסיפקת מגע יד קבוע הם יהפכו לדי מאולפים ויישארו כך אם תמשיך בתהליך הזה. הם יבואו וישבו על האצבע שלי או ינקרו את הזרוע שלי. אחד מהם בחר במיוחד להישאר בכף היד שלי ובכל פעם שהחזרתי אותו למקל הוא מייד היה עף חזרה אל היד שלי. היה נדמה שמצא רוגע במגע שלי. בחרתי בהתמדה להוריד את הזמן שהיה להם מגע איתי והנחתי להם פשוט להיות ציפורים.למרות שהצעירים הפכו לבלתי תלויים לחלוטין וגמולים, הם עדיין היו עפים ונחים על הזרוע שלי בכל פעם שהייתי באה לבקר.

הדבר הכי מדהים שהחוויתי עם הקורדון היה שהצגתי להם תולעי קמח הם היו בערך בגיל 3 שבועות.הם, כמובן, לא ניתנו על ידי לגוזלים בכלל, רק באמצעות ההורים שלהם במשך ה 12 ימים הראשונים של חייהם. ציפורים קטנות אלו ידעו אינסטינקטיבית מה לעשות והיו מסוגלים לטרוף תולעי קמח כמו מקצוענים. אינסטינקט הוא באמת דבר מאוד חזק.


 חלק-  III המשך הריבוי של הקורדון בלו כיפה כחולה

אמא ואבא קורדון התחננו למחזור הטלה שנייה והזדווגו כמה שבועות לאחר שהסרתי את הראשונים. בסביבות הזמן הזה הם אכלו הרבה יותר מזון ביצים והייתי מלאת תקווה שהם יצליחו להשלים את הטיפול בגוזלים בהצלחה. לרוע המזל, שוב ביום ה 12 הם חדלו מלהאכיל. התהליך שתיארתי למעלה שוב החל מחדש. הפעם 4 גוזלים ניצלו.

האם כשלתי מלספק לזוג הזה את הסביבה המתאימה להצלחה, את זה אני לא יודעת.בכל מקרה, אני מקווה שעליתי על משהו. בשיחות הרבות שלי עם המון מגדלים מכל המדינה שגידלו את הכיפה כחולה ורבים מהם לא הגיעו אפילו עד המצב שהגעתי אליו. הגוזלים מושלכים החוצה מהקן מייד לאחר הבקיעה או שההורים מסרבים לדגור.

ציפורים קטנות  ויפיפיות אלו כבשו אותי לחלוטין והייתי ברת-מזל מספיק להשיג קו-דם חדש. יתכן ואם אפתח את השיטות שלי אוכל לחוות הצלחה שלמה. המטרה שלי היא לעבוד אך ורק עם הכיפה הכחולה בגידול צאצאיהם. לפי שעה אני מוכנה ומזומנה  אם צריך להפוך שוב ל"אם" לציפורים שלי.

אני מקווה שכל מה שנכתב כאן היה מועיל לאלו מכם שעובדים עם הציפורים הקטנות הללו.אם מישהו מכם בחוץ שם חווה הצלחה מלאה עם ציפורים קטנות אלו אני אהיה מאוד מעוניינת לשוחח וללמוד על כך.

נכתב ע"י קרי מקויי

 

זו יכולה להיות המודעה שלך

   


 דף הבית ] למעלה ] עמותת מגדלי הפינקים ] משפחת הפינקים ] הזברה פינק ] אינדקס המגדלים ] מחירון הפינקים ] קישורים ] פורומים חיצוניים ] הדואר שלי ] תנאי השימוש באתר ]

שלח דואר ל-webmaster@ifinch.org עם הערות והצעות.
כל הזכויות שמורות © 2006 עמותת מגדלי הפינקים
עדכון אחרון: 10/17/08